מודל עפרתת: עובדה-פרשנות-רגש- תגובה-תוצאה​

עד כמה הרגשות והפרשנות שלנו משפיעים על התגובות שלנו?

מסתבר שכל דבר שקורה לנו נתון לפרשנות שמפעיל את הרגשות.

נשים למשל שחיות בחברה החילונית לומדות על פי החברה הקרובה להן מה הן: קורבנות או בוחרות.

להיות קורבן זה אומר שאנחנו חסרי שליטה על חיינו וגורלינו. 

התגובות שלנו אינן יכולות להשפיע על חיינו. בקיצור נתונים לחלוטין למזל שאין לנו שליטה עליו.

הסוג האחר הנשים המפותחות, יודעות שהן אחראיות על הרגשות שלהן, שהן שולטות במה שקורה להן וגם כשהאירועים לא משרתים אותן, הן יודעות לבחור את ההתנהלות המדוייקת עבורן מבלי לראות עצמן קורבנות. 

קורבן הוא אדם שמרגיש כמו נוסע באוטובוס או במונית. אדם בוחר שהוא היותר מפותח הוא הנהג. הוא האיש עם השליטה, גם אם היא לא מלאה.

איפה אתם במשוואה הזאת? קורבנות בחיים שלכם?

או הבוחרים ?

האם אתם על ההגה מנהיגים את עצמיכם? או בוחרים להרגיש שאתם חסרי שליטה לחלוטין?

נשים רבות בוחרות בזוגיות שלהן לקחת על עצמן את כל העול המשפחתי. לעיתים זה אפילו מעבר לכוחן, אבל הן מתעקשות לעשות זאת, ואז ישנה האכזבה, התלונות, הקיטורים, החוסר שמחה, העייפות הכרונית, התיסכול וההסתגרות של שני הצדדים בתוך עצמם.

מחקר הראה שזוגות שמחלקים ביניהם באופן שמותאם להם את כל מטלות הבית, כאשר לשניהם יש אחריות מלאה, כאשר הם משנים תפקידים בגמישות רבה, הם הזוגות שהשליטה לצד עוצמה תביא לתחושה של שמחה, הנאה וזרימה.

תחושת שליטה בחיים היא תחושה של מלך שיש לו את יכולת הבחירה, לעומת עבד שעושה את הדברים כי צריך וכך גם המצב רוח והעשייה שהיא לא ממקום של שמחה ושל תשוקה.

איפה אתם במשוואה הזאת?

האם אתם חיים בחדווה בזוגיות שלכם? 

עד כמה הידיים שלכם על ההגה הזוגי והמשפחתי? 

עד כמה אתם בשליטה?

אורלי נתנאל

ילידת 1960. בעלת דוקטורט מאוניברסיטה בחו"ל בפילוסופיה של החינוך. הוציאה ספר בהוצאת אוריון: "זוגיות ומשפחה האתגר" שמתבסס על הדוקטורט. בעלת שלושה תארים שניים מאוניברסיטת תל-אביב במוסיקולוגיה, ברב-תחומי ובמדיניות ציבורית.

השאר תגובה